התמכרות לגראס

התמכרות לגראס וחשיש לצורכי התרגעות והתעלות רוחנית

אלו שצורכים גראס, חשיש ומריחואנה לרוב עושים זאת על מנת להירגע, להתענג ולשנות מצב הכרה.

התמכרות לגראס עוזרת לנו להניח ללחצי היום יום להרפות מהדאגות והמתחים ולצלול אל תוך מצב תודעה ששם זמן ומרחב כבר לא חשובים. שם אפשר לשחרר שליטה ולדעת שב'כאן ועכשיו' הכול בסדר.

שימוש בסמים לצורכי התרגעות ושינוי מצב תודעה קיים עוד משחר התרבות האנושית בריטואלים חברתיים ומיתולוגיים, בטקסים מיסטיים ובפולחנים דתיים. לכתות רבות יש מסורת, המייחסות לסמים כמו כאנאביס, גראס וחשיש ערך דתי רב, כשהשימוש בו מווסת ומאוזן כמובן.

השפעותיו על האווירה, על מידת ההערכה העצמית, על הרגישות החושית ועל הנינוחות הגופנית הקנו לו מקום של כבוד בתפילות המאמינים, בקמיעותיהם ובשפותיהם.

התמכרות לגראס

התמכרות לגראס ולתוצרי הכאנאביס והגמילה מהם

התמכרות לגראס היא תלות. התמכרות לסמים היא תלות בחומרים פסיכואקטיביים. במחקרים רציניים, הסוקרים את ההיבטים החברתיים השונים של התופעה מקפידים להשתמש בניסוחים אוביקטייבים ומדויקים ככל האפשר ,ולא במונחים המעוררים דעות קדומות ורגשות מעורבים. "תלות" במקום "התמכרות" "חומרים פסיכואקטיבים במקום סמים וכן הלאה. ואילו גופים לא מדעיים שבסיסם הרעיוני מכוון לעורר בציבור רגשות נוגדים אינם מהססים לרתום לשירותם מושגי הפחדה והרתעה בעלי נופך תעמולתי מובהק – התמכרות לסמים מסוכנים במקום שימוש קבוע בחומרים פסיכואקטיביים הוא דוגמה קלאסית לענייננו. קוראים של פרסומים רשמיים ורשמיים למחצה, העוסקים בנושאים אלו דורשים איפוא לזהירות יתר, למחשבה יתרה ולגישה עניינית עליהם לזכור, התייחסותו החד משמעית של המחוקק לחומרים השונים היא זו המנחה ברוב המקרים את רוח הדברים ולא האמת הבלתי מסויגת של הוויתם.

התמכרות להרגל לשימוש לצורך או לחוויה היא תופעה אנושית מורכבת ועתיקה ביותר, הניזונה ממכלול רחב של גורמים: גורמים גנטיים תורשתיים ביולוגים: גורמים הקשורים באדם ובאישיותו גורמים בין אישיים וחברתיים וכן גורמים מצביים כמו סביבה וזמינות.

התמכרות לגראס והרגלי הצריכה בישראל

את הגראס החשיש והמריחואנה צורכים בעישון, באמצעות מערכת הנשימה או באכילה, כלומר דרך מערכת העיכול. כלים דמויי סיגריות, מקטרות ונרגילות משמשים לעישון, שהוא שיטת הצריכה הפופולרית ביותר. בצורתו האכילה מוכר החשיש המפורר כמרכיב בעוגות ובעוגיות, ברפרפות, בממרחים מתובלים ובממתקים וכן כתוספת לקפה שחור, למרק או ליוגורט. כתושה או מפוררת משמשת המריחואנה, בעיקר כתבלין או כתוסף לתה, לסלטים, לפיצות ולפסטות למיניהן.

עד לא מזמן נאלצו מעשני הגראס והחשיש הישראליים להבריח את עזרי העישון שלהם (ניירות גלגול, באנגים וטשילומים) מחנויות הפזורות בערים הגדולות באירופה ובארצות הברית, אבל כיום כבר נמכרים הללו בגלוי גם בקיוסים "ליליים" רבים בתל אביב ובבתי מסחר "מקצועיים" אחדים אשר צצו בשטח (אמסטרדם הקטנה ברחוב מרכז בעלי מלאכה, הפיצוצייה ברחוב המלך גו'רג', מאנצ'יז ברחוב פלורנטין או ד"ר גראס בדיזנגוף). אלו שלא העזו להסתכן ב"ייבוא אישי" אלתרו את הבאנגים מתושבות הנרות המתכתיות של חנוכיות נחושת, מטפטפות ש"הועלמו" באישון לילה מגינות ציבוריות ומבקבוקוני פלסטיק של מים מנרלים שנקדח בהם חור. חובבי הגו'ינטים הקריבו לשם המחזור את הנייר הפנימי של קופסות הסיגריות , לאחר שהורטב, הופרד ממעטה נייר האלומניום ויובש במייבש שיער. את מקום הטשילומים מילאו שפופרות משחות שיניים מנופחות או צוואר בקבוקי קינלי אישים מעידן בקבוקי הזכוכית (לקוח מתוך כאנאביס מריחואנה וחשיש של מוטי ארגמן).

ללא ספק הרגלים אלא ואחרים מכבדים על אנשים להיגמל והופכים התמכרות לגראס למשהו שכיח בארצנו.

כתוב/כתבי תגובה