משלוחים בהרצליה

משלוחים בהרצליה כדי למנוע בלאגן

יום הנישואין של אשתי ואנכי עמד להגיע בכל רגע וידעתי שהשנה לא אוכל לחמוק ממתן מתנה או מחווה גדולה לאישה שאיתי. אנחנו סוגרים 15 שנים ביחד ואני אוהב את אשתי אהבת אמת. היא החבר הכי טוב שלי, היא אימא מושלמת לשני ילדינו, היא רעיה למופת ועם כל זאת היא גם מחזיקה קריירה מעוררת כבוד.

אני לא חובב טקסים ולא משתגע על מועדים אבל 15 שנים ביחד לא הולכים ברגל. רציתי לעשות מחווה גדולה אך לא משהו מוגזם. רציתי להראות לה שאני זוכר, שאני אוהב, שאני מוקיר. אז מיד אחרי שמצאתי את המתנה המושלמת עבור אשתי, חשבתי להכין לה ארוחה רומנטית מפנקת – רק היא ואני (הילדים ישנו אצל הסבא והסבתא, כמובן).

משלוחים בהרצליה

עכשיו, מה לי ולבישול?

חוץ מכריכים קרים אני לא יודע להכין כלום. אפילו ביצה מקושקשת אני מסוגל להרוס. ובכל זאת, החלטתי לעשות את המאמץ. מה כבר יכול להשתבש, בוחרים מתכון, קוראים, קונים מצרכים, "מקרקשים" את כל המצרכים ויש מנה. מה לא ככה? אפילו ילדים מבשלים, אז למה שבחור בן 42 לא יצליח?! בשביל זה לא צריך יום לימודים ארוך. (מי ידע שאצטרך רשימה של מסעדות שמבצעות משלוחים בהרצליה בשלב כל כך מוקדם? אני, בטוח לא!)

הלכתי על מנות לא מסובכות, או לפחות כך חשבתי. בחרתי מתכונים, קניתי את המצרכים והתחלתי לעבוד. קראתי כל מתכון לפחות 7 פעמים, מההתחלה ועד הסוף ומהסוף עד להתחלה. התנור חומם, המצרכים עורבבו, מצאתי פחות או יותר את כל כלי המטבח שבהם אמורים להשתמש אבל כאשר הרמתי את העיניים לרגע כדי לראות מי נגד מי, חשכו עייני: הרצפה התמלאה בקמח, מהתנור בקע ריח חזק של שרוף, הסתבר לי מהר מאוד שאת המערבל אסור להוציא מהקערה כשהוא עדיין מערבל (אלא אם כן בא לכם עיצוב בצק רך על הקירות והתקרה, כמובן) ואם אתם לא יודעים עדיין אז כשאומרים להוסיף רק חלבון, זה אומר רק את החלק הלבן השקוף של הביצה, בלי הקליפה, כן? אלא אם כן בא לכם מנה "קריספית".

מה אגיד לכם, אחרי שעה של בישול המטבח נראה כאילו התבצע בו פוגרום שלא היה מבייש את הרוסים או הפולנים, תבחרו. אני בטוח שהקמח והחמאה עשו יד אחת וקשרו קשר נגדי. ואני גם יודע שלבצל לא הספיק שאני רק אבכה בגללו, הוא רצה אותי מקופל קטן על הריצפה מתחנן לרחמים. והוא צדק. באיזה שהוא שלב, אני חושב שזה היה השלב שבו הקמח שנשפך לי על הרצפה התמזג עם נוזלים אחרים שנשפכו על הרצפה ונוצר דבק גדול, התקשרתי לאימא שלי. שאלתי אותה איך אני יוצא מזה? עוד מעט אשתי מגיעה הביתה וארוחה – אין! רק בלגן אחד גדול ודביק.

היא ניסתה להרגיע אותי, תחילה עם הסדרת הנשימה ואחר כך עם המלצות אופרטיביות. היא הציעה לי לנקות מהר מהר את הבלגן במטבח ובמקביל (כאילו שאני לא גבר, כאילו שאני יכול לעשות 2 פעולות במקביל) למצוא מסעדת משלוחים בהרצליה שתשגר כמה שיותר מהר ארוחת גורמה רומנטית אלינו הביתה. וכך היה.  איך שסגרתי את השיחה עם אימא, מיד הזמנתי משלוח ממסעדה לא הרחק מהבית שלנו בהרצליה ובינתיים התחלתי לקרצף את המטבח. זו הייתה הזדמנות נפלאה לגלות שגם ניקיון אני לא יודע לעשות. מבוייש ונכלם ניקיתי והשתדלתי לא להשאיר זכר לבלגן הענק שהיה שם.

המשלוח הגיע בדיוק בזמן, הניקיון הסתיים איכשהו, הספקתי לסדר יפה את השולחן לארוחה ואפילו היה לי זמן להתרחץ וללבוש בגדים יפים. כאשר אשתי הגיעה הביתה היא הופתעה מאוד מהמתנה, הנרות, המפה ומהארוחה שסידרתי. הייתי בטוח שהכול בסדר ושהיא לעולם לא תדע על הפוגרומצ'יק שארע במטבח שלנו לפני זמן קצר. אבל כאשר אשתי הלכה למטבח לרגע היא מיד פתחה את הפח וגילתה את המפח.

מה שיפה בכל הסיפור הזה שהמתנה של אשתי עבורי הייתה – טיול קולינרי לדרום איטליה. מי יודע אולי שם אלמד לבשל.

כתוב/כתבי תגובה