מי אתה, עקיבא אריה ויס?

היום בערב ייחשף לוח ההנצחה לעקיבא אריה ויס, בבית ויס שברחוב הרצל בתל אביב. רבים לא יודעים זאת, אבל לויס היה תפקיד חשוב ומשמעותי בהקמתה של תל אביב.

יש סמליות רבה בעובדה שהמעמד החגיגי הזה הוא האירוע שנועל סופית את חגיגות שנת המאה לייסודה של העיר, שנה שהחלה בחודש אפריל של 2009 ומסתיימת עכשיו.

אין מתאים מעקיבא אריה וייס להיות ה"אחרון אחרון חביב", בגלריית הדמויות המרתקות של האבות המייסדים שהשנה חזרנו אליהם באהבה ובהערכה. זאת משום שהוא – הסטארטאפיסט הציוני הזה – היה ראשון הראשונים.

עקיבא אריה ויס נולד בשנת 1868 בגרודנו שבפולין, גדל בעיר לודז' ולמד לימודי קודש במקביל ללימודים כלליים. כבר בילדותו, התגלה כי יש לו "ידי זהב" כשהצליח לייצר "קפיצי אף" למשקפיים באחד מביקוריו בבית המלאכה של אביו ולמכור את תוצרתו. בעקבות כך, למד צורפות והתמחה באבנים טובות.

למרות כל אלה, אהבתו האמיתית הייתה אדריכלות. כשבגר מעט, קנה ספרים וכלי שרטוט והחל לתכנן תכנונים אדריכליים. ויס היה מסתובב בעיר ומתבונן בהתפתחותה של עיר תעשייתית גדולה כמו לודז'. כך התוודע לאדריכל גרמני, שהציע לשלוחו ללימודי אדריכלות בגרמניה על חשבונו, אך אביו, שחשש לשלוח את הנער ללמוד "בין הגויים", סירב לאפשר זאת. אביו נפטר זמן קצר לאחר מכן, ואילץ את ויס לקחת לידיו את ניהול בית המלאכה של אביו. ידי הזהב שלו סייעו לו להצליח ולהרחיב את עסקיו.

לאחר נישואיו, החל להתוודע אל הציונות, ונכבש ברעיונותיו של הרצל. הוא עמד בראש מספר אגודות ציוניות בעיר לודז' וניהל חברה לרכישת קרקעות בארץ ישראל. ב-1904 נסע לביקורו הראשון בארץ ישראל. בדרכו לארץ נודע לו על פטירתו של הרצל, אך הוא המשיך בסיורו כמתוכנן. אחרי שנפגש עם ראשי הישוב היהודי ועם פועלים מובטלים שירדו מהארץ, החל לכתוב את מסקנותיו וטען כי על מנת לגאול את הארץ, יש להקים בה ערים תעשייתיות עבריות.

כאשר חזר ללודז', הודיע לאשתו על כוונתו לעלות לארץ ולהקים עיר עברית חדשה. בשנתיים שלאחר מכן למד בעצמו באמצעות ספרים על תכנון ובניין ערים, וב-1906 עלו ויס, אשתו וששת ילדיו, ושכרו בית ביפו. באותו ערב כבר השתתף ויס באסיפה של יהודי יפו, שם הציע למשתתפים לרכוש חלקת אדמה, לבנות עליה עיר עברית מודרנית ומתוכננת, עם רחובות, מים זורמים, מערכת ביוב ומוסדות חינוך. הצעתו התקבלה, והוקמה אגודה בשם "אחוזת בית", שנתנה את שמה לשכונה החדשה. עקיבא אריה ויס נבחר לעמוד בראש האגודה.

בית ויס (צילום: מתוך ויקישיתוף)

ויס ניהל אותה קרוב לארבע שנים, עד כשנה לאחר תחילת הבניה באחוזת בית. הוא פעל רבות להצלחת הפרויקט – החל מהשגת הלוואה מהקרן הקיימת ועד לפיקוח טכני על עבודות ההכנה והבניה. בפברואר 1910 כבר עמדו כשישים בתים בחולות המרוחקים כ-2 קילומטרים מיפו ומשפחת ויס כבר הייתה מוכנה להיכנס אל ביתה החדש ברחוב הרצל. הבית שמול ביתו של ויס היה ביתו של אחד העם והוא שקיבל את מספר 1 ברחוב הרצל, כי אי אפשר היה לתת לאחד העם מספר אחר. כך היה ביתו של עקיבא אריה וייס לבית מספר 2.

כאן כדאי אולי לציין שהרחוב הזה – שנוסד בידי אנשים כמו עקיבא אריה וייס, שהצטיינו בכך שהלכו בזמנם נגד הזרם, הולך גם הוא נגד הזרם. בכל רחובותיה של תל אביב יפו – המספרים הולכים ועולים מדרום לצפון. רק ברחוב הרצל הולכים המספרים בכיוון ההפוך – מצפון לדרום – כי אי אפשר היה שברחוב הזה, יהיה ביתו של עקיבא אריה וייס הבית האחרון. הוא חייב היה להיות – ולהשאר לעד – הבית הראשון והוא שקבע את המספרים שאחריו.

באותה תקופה נולדה גם ביתו, שהייתה לבת הראשונה של העיר העברית הראשונה, ולכן נקראה אחוזבית (Ahuzabeth).

לאחר שהסתיים השלב הראשון של בניית השכונה, שונה שמה לתל אביב, וויס הציע לחברים לקחת הלוואה ולהמשיך לבנות את העיר כדי לשמור על התכנון. לאחר שסירבו, התפטר מראשות האגודה והתפנה לתחביבו – האדריכלות. ויס למד אדריכלות בהתכתבות בטכניקום בברלין, ובמקביל המשיך בעבודה החלוצית – הקמת חברות לרכישת קרקעות ובניית בניינים שהפכו לימים למבנים לשימור כמו בית לודז'יה ברחוב נחמני והבית ברחוב מזא"ה 20. בהמשך אף יצא מתל אביב אל רפיח ובדק את האפשרות להקים שם עיר נוספת.

בנוסף לעיסוקו באדריכלות, תרם ויס רבות גם לענף הקולנוע בארץ, כאשר רכש מצלמת ראינוע וצילם "סרטוני תדמית" על ארץ ישראל אשר הוצגו בקולנוע "עדן" (שגם אותו הקים) בתל אביב ואף נשלחו אל יהודי התפוצות. במקביל, גם המשיך לסחור ביהלומים והקים את "מועדון היהלום", לימים הבורסה ליהלומים.

בערוב ימיו רצה ויס לשחזר את גדולתה של תל אביב ולהקים עיר עברית חדשה נוספת, הפעם בחולות מזרח הנגב. הוא איתר מקום, מקורות מים וכו', אך לבסוף התפוגג הפרויקט.

ויס היה ידוע בכך שביתו היה פתוח לכל דורש עזרה ועצה והחזיק בביתו ספריה עניפה וגדולה. הוא נפטר יומיים לפני חג השבועות בשנת 1947, ונקבר בבית הקברות של העיר ברחוב טרומפלדור.

היו שנים שבהן לא זכה האיש המיוחד הזה לקבל את המקום הראוי לו בתולדות תל אביב, אבל נראה לי שהעוול הזה הולך ומקבל את תיקונו בשנים האחרונות. הטקס הערב, המסיים כאמור את אירועי שנת המאה – הוא עוד הוכחה לכך שאנחנו זוכרים באהבה את האיש הבלתי רגיל הזה, שכאשר כל האחרים דיברו בהיסוס על שכונה, הוא דיבר כבר על עיר גדולה שתהיה לארץ ישראל כניו יורק לאמריקה וגם בזכותו היא כזאת היום.

חומרי הביוגרפיה מבוססים על ויקיפדיה – האינצקלופדיה החופשית ועל ארכיון עיריית תל אביב-יפו

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו לפייסבוק, עקבו אחרינו בטוויטר. כדאי גם להצטרף לניוזלטר שלנו ולהירשם להתראות ב-RSS.